למה קוראים את מגילת רות בשבועות?

גדי אשל, שבועות, תשס"ט

תקציר מתוך שיחה בנושא בתיקון שבועות תשס"ט, בביכ'נ נופית.

השיחה הוכנה ע"ס המאמרים ודברי התורה בביבליוגרפיה בסוף התקציר – [1] – .. [5].

רקע היסטורי

נוהג קריאת המגילה בחג השבועות מופיע לראשונה במסכת סופרים. בפרק י"ד: "רות במוצאי יום-טוב ראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון, ויש אומרים: בכולם מתחילים במוצאי שבת של לפניהם, ונהגו העם כך". מסכת סופרים היא אחת מ-7 "מסכתות קטנות" – מסכתות שנחשבות כברייתות. הן אמנם מיוחסות לתנאים, אך נכתבו בתקופה שלאחר חתימת המשנה. מסכת סופרים נכתבה במאה השמינית, בתקופת הגאונים, בבבל. במסכת סופרים לא מורחב לגבי הטעם לכך, והטעמים מנומקים בדברי ראשונים ואחרונים.

הקישור בין חג השבועות למגילת רות נעשה מתוך המופעים השונים של החג ומסורות לגבי האירועים המקושרים לחג: חג מתן תורה, חג ביכורים, חג הקציר ועצרת, המסורות לגבי דוד המלך, ובכלל הדרש לגבי הטעם שבקריאת הפרשות, ההפטרות והמגילות בשבתות ובחגים.

לגבי עצם קריאת המגילות בחגים ואירועים היסטוריים

הנוהג של קריאה בציבור בקול רם: החל עם שיבת ציון הראשונה בימי עזרא ונחמיה: "מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה…וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא" (נחמיה ח 7-8).

את מגילת רות נוהגים לקרוא בציבור (בבית הכנסת) בחג השבועות. המגילות האחרות מוצמדות גם הן לחגים: שיר השירים קוראים בחג הפסח; את איכה – בט' באב; את קהלת – בסוכות; ואת מגילת אסתר – בפורים.. חז"ל חלקו את התורה ל 54 פרשיות הנקראות מידי שבוע. כך, בתום שנה מסתיימת קריאת התורה כולה. עם פרשת השבוע קוראים אנו את ההפטרה. ההפטרה לקוחה מספרי הנביאים. החיבור של פרשת השבוע (מהתורה), ההפטרה (מהנביאים) וקריאת מזמורי תהילים (מהכתובים) עם קריאת חמש המגילות בחגים (מהכתובים) מנחילה מורשת של 'והגדת לבנך' לגבי התנ"ך כולו. התנך על שלושת מרכיביו, בכל ימות השנה.

טעמים הקשורים במופעי החג

חג השבועות – חג הקציר: מרבית האירועים במגילה קורים בשדה או בגורן: רות מלקטת בשדה, בועז פוגש את רות בשדה, רות באה אל הגורן של בועז. החל תחילת המגילה: "והמה (והן – רות ונעמי) באו בית לחם בתחילת קציר שעורים" (א 22). חג השבועות הוא חג הקציר. שמות (כג, טז): "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".

חג השבועות – חג מתן תורה וגיור ישראל. עם קביעת הלוח העברי, נקבע ו' בסיוון כזמן מתן תורה: "בשישה בחודש [סיוון] ניתנה תורה". קבלת התורה בהר סיני היא הגיור הכללי של בני ישראל. במעמד הר סיני קיבלו בני ישראל את התורה והתחייבו לקיים אותה: "נעשה ונשמע". מגילת רות מספרת על רות המואבייה, נוכרייה שהצטרפה לעם ישראל והתחייבה לעם ישראל, לארץ ישראל ולאלוהי ישראל – אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. מגילת רות שזורה בפעולות גיור מקבילות לפעולת הגיור הגדולה בהר סיני. שם כתוב: "לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם" (שמות י"ט, י), וחכמינו פרשו, פעולה זו כטבילה לצורך גרות (יבמות מ"ו ע"ב), וקבעו, שגר שצריך מילה, טבילה וקרבן (תוספת עפ"י ר' דוד אבודרהם, מאה 14, ספרד).

דוד המלך: מגילת רות עומדת בסימן מוצאו והולדתו של דוד המלך. על-פי המסורת, דוד המלך נולד בחג השבועות, ונפטר כעבור שבעים שנה בחג זה. רות המואבייה היא סבתא רַבְּתָא של דוד המלך (דוד המלך היה הנין שלה), כפי שמפורט בפסוקים המסיימים את המגילה. המגילה מסתיימת בתאור שושלת דוד המלך, ובחברון, באשמות ישיש מצוי קבר רות ונכדה – ישי – אבי דוד.

בנימת פרפראות: יום חג השבועות קיבל עם ישראל רו"ת מצוות בנוסף על שבע מצוות בני נח שכבר היו לנו, ובסך הכל קבלנו תרי"ג מצוות (עפ"י ר' דוד אבודרהם, מאה 14, ספרד).

חסד: כל מגילת רות עומדת בסימן גמילות חסדים, והיא מתאימה לתורה שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; רות היא התיקון לכפיות הטובה של מואב: החל מלוט שנעשה מעורב באנשי סדום, ועד למואב שלא קיבלו את ישראל בצאתם ממצרים בלחם ומים. המגילה שזורה ביטויים שעניינם תיקון זה, כגון זה שלוט נפרד מעל אברהם ורות אומרת לנעמי: רק המוות יפריד בינינו.

קבלת התורה מתוך ייסורים: בילקוט שמעוני רות תקצו, הובא "ומה עניין רות אצל עצרת  שבועות. ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני. אמרה תורה לפני הקב"ה: רבש"ע, תן חלקי בשבט של עוני. שאם עשירים עוסקים בי, יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים, הם מתעסקים בי, והם יודעים שהם רעבים ושפלים".

בענין החסד: עיקרים[1]

מדרש לקח טוב שואל: למה קוראים את מגילת רות בעצרת? ועונה: מפני שמגילה זו מגלה פן הכרחי בתורה: חסד: פיה, כאמור בסוף ספר משלי, ב"אשת חיל": "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה".

אמר ר' זעירא במדרש רבא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדיך שכר טוב לגמלי חסדים. מה יש בה? (למה הוכנסה לתנ"ך?) — ללמדך שכר של גומלי חסדים; לא רק של שומרי מצוות. מגילה זו כולה חסד וכולה שיעור על גמולי חסד.

היכן כתוב חסד במגילת רות? – רות וערפה גומלות חסד עם נעמי השכולה והגלמודה, כאשר הן מתלוות אליה משדה מואב לביתה, בבית לחם. רות ועורפה גמלו חסד עם מחלון וכליון, בעליהן שמתו, וזאת עפ"י דברי נעמי עצמה: "יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועימדי" (שם, א, ח). בועז גומל חסד עם רות פעמים: גם ביתר ללקוט וגם בנושאו ואתה לאישה.

אך המגילה מתחילה דווקא באי-עשיית חסד. אלימלך יורד לשדה מואב. "איש מבית-לחם יהודה": הוא הלך בהסתר בהחבא. למה בכל ירד אלימלך מבית לחם לשדה מואב? – כי אלימלך, שהיה אפרתי (חשוב, אמיד) לא רצה לפתוח את ידו ולזון את אנשי עירו. ולא סתם ירד לגור אלא שהאריך את שהיתו מחות לארץ ישראל ל-10 שנים. ולא סתם הלך זרזיר (אלימלך, ובעקבותיו, בניו) אצל העורב (מואב). האם בכל היה מותר לאלימלך לרדת מן הארץ? – מתי מותר לעזוב את הארץ ? – לישא אישה, ללמוד תורה, פרנסה, או בזמן של רעב כבד. אך אז, רק לגור. חז"ל בבבא בתרא, ושמעון בר-יוחאי אומרים: מחלון וכליון היו פרנסי הדור, אך חטאו ביציאה מן הארץ. מלבי"ם – אלימלך היה פרנס ובזה שיצא מן הארץ, המס את ליבם של ישראל. ומה תפקידו של מנהיג בשעת צרה – כולל רעב? לרומם את רוח העם ולהיות עימו בצרתו — המהרש"א: בזעקיך יצילו קיבוצייך. בשעה שהציבור בצער אסור על מנהיג לפרוש מביתו.

וההליכה למואב מעלה מייד את ענין כפיות הטובה של מואב: "אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים"; מואב היו צריכים לקבל את בני ישראל העושים דרכם לארץ ישראל בלחם ומים, כי הם היו גמולי חסד של אברהם. אבל מואב, שהוא תולדה של לוט, היו גמולי חסד של אברהם: לוט ניצל בחסדו של אברהם.

אבל לא על אלימלך בלבד קצף הקב"ה. גם על בניו. מה עשו? – חטאו בצרות עין. נדבקו לנשות מואב, שלכאורה היו נגועות בחסרון כפיות הטובה. חסרון שכבר בלט אצל לוט (הסיפור על ביתו של לוט שכלכלה עני והרגוה אנשי סדום בכך שמרחו עליה דבש). ארדה נא ואראה את צעקתה. לוט נשאר עם אנשי סדום וספג מהם את צרות העין, למרות שגדל תקופה מסויימת אצל אברהם, והיה אמור ללמוד מידות ממנו.

ורות היא התיקון של כפיות הטובה של מואב. של אי-עשיית החסד על ידם.

ובחסד ואמת יכופר עוון. אם הגר מתגייר לשם שמים – הוא מתקבל בברכה ובכבוד, וזו תשובת המשקל ללוט. רות לא נפרדת מנעמי (לוט כתוב: וייפרדו איש מעל אחיו), ועוד מוכנה להידבק בה: עמך –עמי; אלוהיך – אלוהי.

חז"ל בבראשית רבא: מצאתי את דוד עבדי –בסדום. וגרעין התיקון של דוד המלך ראשיתו בסדום: למה הציל ה' את לוט מתוך מהפכת סדום? — כדי להוציא ממנו את רות המואביה. וכך, מימי אברהם פסקו על דוד המלך. גדולתו של דוד מקורה בסדום. ובדוד נעשית ברכת אברהם בשתים: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" – שתי ברכות תבואנה עליך – דוד: רות המואביה ונעמה העמונית.

שכר גומלי חסדים – בהשגחה מופלאה.

ביבליוגרפיה

[1] הרב מנחם בן יעקב, מכון מאיר, שיעור בנושא "עמך – עמי ואלהיך אלהי – למה קוראים מגילת רות בשבועות", הוקלט ב-ג' סיוון, תשס"ט

[2]  מתיה קם, "מגילת רות – וחג השבועות", המרכז לטכנולוגיה חינוכית – מט"ח, הספריה הוירטואלית

[3]  ד"ר אהרון רבינוביץ, "קריאת מגילת רות בעצרת", פורסם לראשונה בניב המדרשי-ה טז'-יז', תשמ'ג – תדש'ם.; אתר "דעת"

[4]  הרב מאיר צבי גרוזמן, "מגילת רות בחג השבועות- למה?", מתוך "על המועדים, חמישים שיחות על חגי ישראל ומועדיו בעק", הוצאת מ"ד גרוזמן, 1994; עיון גם באתר מכללת תלפיות, חולון; קישורים באתר macam

[5]  הרב הגאון מרדכי אליהו שליט"א, "סדר תפילות החג, חלק ג'", שיעור באתר ישיבה, ניסן תשס"ב, ערוץ-7, תשס"ב

[1] עפ"י שעורו של ר' מנחם בן-יעקב