כאשר התורה רוצה להודיע לנו מהו הקורבן שיביא הכהן שחטא, או העדה שסטתה מן הדרך, היא פותחת במילה "אם": "אם הכהן המשיח יחטא…", "ואם נפש אחת תחטא…", "ואם כל עדת ישראל ישגו..". אבל, כאשר הפרשה עוסקת בנשיא, היא משנה את הנוסח וכותבת: "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה'… והביא את קרבנו…" (ויקרא ד', ג'-כ"ב).

שינוי מילולי זה של נוסח הפתיחה אומר דרשני. והביא בעקבות כך את אחד מגדולי התנאים להשמיע את ההסבר המאלף הבא:

"אשר נשיא יחטא, אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר על זדונו?"

רש"י מפרש אמרה זו בסגנונו: "אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו"… אם המלך שאין ליבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שיגגתו, כל שכן שההדיוטות מרגישין שליבן כפוף.

בקריאה של דברי רש"י, אנו חשים בכמיהה לתקופה בה התהלכו בקרב העם נשיאים הגונים, בני חורין, שאינם כפופים לאיש. נשיאים, אשר גם ברום מעמדם יחושו ויתנו לב לאיכות התנהגותם האישית. מנהיגים אשר יזכרו בכל רגע מחייהם שההמון מתבונן בהם, מחקה אותם ולומד ממעשיהם, אם לטוב ואם למוטב. כי הם בכח סמכותם נותנים את הטון, מכתיבים את האופנה כמעט בכל תחום מתחומי החיים. על כן כה כבדה האחריות הרובצת על כתפיהם.

אולם, כוונת הפסוק מרתקת יותר. מתברר שעומק משמעות המילה "אשר" טומנת בחובה בקשה, רצון ושאיפה, שהנשיא יכשל בפועל… בחטא

כן!….יכשל, לעני העם כולו!

בפירושו לתורה על פסוק זה מעיר המלבי"ם (פרשן מקראי מפרוסיה 1809 1879) את תשומת ליבינו לעובדה שקיים בעברית הבדל בין המילה "אם" לבין המילה "אשר": שמילת 'אשר' הבאה במקום 'אם' מורה שרוצה שצד זה יתקיים. ועל זה אמר: " ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעון את מצוות ה'….. והקללה, אם לא תשמעו.

כלומר כאשר מוצגת ברירה מסויימת באמצעות המילה "אשר" משתמע מכך שמציג הברירה מעוניין וחפץ שתוגשם הברירה.

ואם כן זאת הייתה כוונתו של רבן יוחנן בן זכאי כאשר אמר "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו"

חטאו של הנשיא המורם מעם כאשר מתלווה חרטה כנה וגלויה, ללא התחמקויות, הוא יכול לשמש מופת לעם כולו. עם הרואה כיצד מנהיגו מוכן להודות בפומבי על חטאו, לבקש עליו מחילה, ואף להביא קרבן כפרה – יסיק מכך מסקנות מבורכות. הוא ילמד כי אין בושה בעשיית תשובה. הוא יבין כי גם הנשיא הוא אדם עם חולשות אנוש, והחטא רובץ לפתחו כמו לפתח כל אדם עלי אדמות. הוא יושפע מאומץ לבו להודות בחטאו בפומבי, לעיני העם כולו. המעשה הנאצל שעושה נשיאו יקבע את אמות המידה המוסריות שלו, שבאחת ישנו את פניו הרוחניות של העם כולו. גם הוא, כנשיאו, יבין שאין זו חרפה לערוך חשבון נפש אישי, ואין זה אות קלון לאדם לחזור בו ממעשה שאינו ראוי ולבקש עליו סליחה.

דור שנשיאו "אינו חוטא לעולם", שנשיאו מוכן לסלף את העובדות, לשכתב את ההיסטוריה, ולחפות בכל האמצעים העומדים לרשותו על מעשי עוול שעשה בחסות השלטון – אינו דור מאושר. מאושר הוא הדור ומאושרת התקופה, המצמיחה אישים בעלי ביקורת עצמית, בעלי עוז רוח לקום ולהודות בהכנעה מוחלטת: "אכן חטאתי, והנני מביא קרבן כאות לרצוני העז לשוב מחטאי".

מאושר הדור, כי אישים כאלו יביאו למפנה ולמהפכה בערכיו ובהתנהגותו של דור שלם. הם – מנהיגי האמת!